ועדת אשר היתה ועדה אשר עמד בראשה שופט בית המשפט העליון שלמה אשר. הוא שימש כשופט בבית המשפט העליון בפועל מי 1974 וכשופט קבוע משנת 1977 עד הגיעו לפרישה בשנת 1980.
בעת כהונתו עמד בראש ועדת, אשר שנקראה על שמו, ששמה לה כמטרה לבטל ניגודי אינטרסים של פוליטיקאים במהלך כהונתם. כמו כן הועדה קבעה כללים בשמירת טוהר המידות ואיסור קבלת טוב הנאה.
דו"ח הועדה הוגש בשנת 1977 כאשר נבחר יגאל הורוביץ כשר אוצר. ב-7 לנובמבר 1979, הוחלט כי משרתו נגועה בניגוד אינטרסים, בעקבות המלצות ועדת אשר שמסקנתה הייתה שיש ניגוד אינטרסים בין כהונתו של יגאל הורוביץ כשר אוצר לבין ניהול מפעליו אותם קנה במחיר זול והצליח להפוך אותם למכרה זהב.
הורוביץ החליט להעביר את המפעלים לבניו. ברור שההחלטה הזו הייתה נפוטיסטית שכן לגבי המפעלים לבניו של הורוביץ יש את אותם ניגודי אינטרסים כמו שיש לו. יתכן שוועדת הורוביץ היתה צריכה להגדיר נקודתית מה לעשות. ביחוד לגבי ענין מפעליו של יגאל הורוביץ.
באשר למכירת מפעלים של אנשים שאינם קרובים למוכר עצמו לפחות לגבי ענין של קרבת משפחה ברור שלכסות כליל את ניגודי האינטרסים זה לא אפשרי כי הורוביץ יכול היה למכור את מפעליו לאדם שאינו שאר בשרו, אך קרוב מספיק שניגוד האינטרסים יספיק להתאים להתקיים בפועל.
נראה על פניו שלא ניתן למנוע את ענין ניגוד האינטרסים בשום מקרה. כי איש ציבור שיש לו מפעל לכאורה בגלל ניגוד אינטרסים צריך למכור אותו לאדם זר. יש להניח שיהיה לו קשר איתו גם לאחר המכירה ובכל מקרה לא תבוא ישועה לעולם.
יגאל הורוביץ נולד בשנת 1918 לבלה ויונה, למשפחה בת ארבעה ילדים במושב נחלת יהודה. היה חבר מזכירות תנועת הנוער העובד והלומד.
בשנת 1938 - 1941 התנדב לצבא הבריטי והיה ממייסדי המחתרת "עם לוחם" שהוקמה בשנת 1943 על ידי אנשי אצ"ל וההגנה והתפרקה. בסוף אותה שנה הצטרף אל הבריגדה היהודית. בשנת 1944 לאחר תום מלחמת העולם השנייה עם שחרורו מן הצבא הבריטי התיישב במושב כפר ורבורג. בשנת 1944 היה ממייסדי המפלגה האקטיביסטית של הימין, "תנועת העם למדינה עברית".
הוא הוצב במקום שני בבחירות לאסיפת הנבחרים ואירח בנהלל חלק מפעולותיה. בשנת 1961 הצטרף הורוביץ למפא"י ובאותה שנה ועד שנת 1965 היה חבר מרכז המפלגה וחבר תנועת המושבים.
בשנת 1970 רכש כאיש עסקים את החברה למוצרי חלב "טנא נוגה" והמחלבות המאוחדות ברמת גן שעמדה בפני פשיטת רגל. בשנת 1972 רכש את חברת הגלידות "אדניר". בשנת 1965 עזב את מפא"י והצטרף לרפי בראשות בן גוריון והיה אחד מפעיליה ובשנת 1965 נמנה עם מקימי הרשימה הממלכתית בראשו בן-גוריון. ובבחירות לכנסת נבחר מטעמה לכנת. לאחר פרישתו הסופית של בן-גוריון מן הפוליטיקה עמד בראש "הרשימה הממלכתית" בכנסת. ביולי-אוגוסט 1973 הוביל את "הרשימה הממלכתית" לקחת חלק בהקמת הליכוד.
הוצב במקום השלישי ברשימת הליכוד ונבחר לכנסת מטעמה. בשנת 1976 היה ממייסדי "מפלגת לעם" שהייתה חטיבה בליכוד. לאחר המהפך מונה לשר המסחר והתעשיה מטעם הליכוד. בעקבות קבלת הסכמי קמפ דיויד התפטר במפתיע מהממשלה.
לאחר התפטרותו של שמחה ארליך בנובמבר 1979 חבר לממשלה כשר האוצר. כשר אוצר נודע בהתבטאויותיו לעורר את הציבור למצב המשק.הוא נהג להשיב לפונים אליו במטבע הלשון "אין לי" ועל כן זכה לכינוי "יגאל אין לי". כמו כן השתמש במטבעות הלשון "רדו מהגג" או "משוגעים רדו מהגג" ו"לרדת מהגג". בהיותו שר אוצר הצטרף לרשימה של משה דיין תל"ם בבחירות לכנסת העשירית.
בשנת 1988 הקים את רשימת "אומץ" (בשמה המלא "אומץ להבראת המשק") והיה היחיד שנבחר מטעמה לכנסת בממשלת הרוטציה כיהן כשר בלי תיק. בבחירות לכנסת השלוש עשרה ב- 1992 שבהן דורג במקומות האחרונים ברשימת הליכוד לכנסת פרש מהפוליטיקה וחזר לעסקים שאתם העביר לבניו עם תחילת כהונו בהמלצת ועדת אשר.
בענין ניגוד אינטרסים של אנשי ציבור הורוביץ היה בן דודו של משה דיין ואחיו עמוס הדר נבחר כחבר כנסת מן המערך. בקרית מלאכי נקראה דרך על שמו.
רפאל לירז
